<h1>ראבי"ה סימן תתקע"ט</h1>
<h2>דף יח.</h2>
שאילה זו שאלתי אני, אבי העזרי, מה"ר דוד. יודיעני מורי על גט שיש בו מחק נהגו להחמיר. ובתוספתא [פ"ז ה"ז] תניא, גט שיש בו מחק או תלוי, מגופו פסול, שלא מגופו כשר. אם החזירו למטה אפילו מגופו כשר. וסבור אני פי', דבר שתלוי בו גופו של גט. ותנן בהמגרש [פ"ב ע"א], אם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול. וטעמא, משום דעל תנאי נכתב ושוב חזר, ומפליג התם בגמ', הא אם מחמת טעות נכתב אין נפסל, רק שיחזיר למטה, ודין (קאמי') [קיומיה]. ויודיעני מורי, גט שנכתב בא' בניסן, ואיחרוהו לזמן וכתבוהו א' באייר, ומסר לה [ב]א' בניסן הגט מיד כשנכתב בפני עדים, אם דינו כשטרי חוב המאוחרין כשירין [ב"מ י"ז ע"א]. וא"כ הוא מיתרץ לן שפיר קשיא דמקשו רבוותא דרבא אדרבא, מכתבו גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה. ולא דמי נמי לגט ישן [ע"ט ע"ב], דהתם מתייחד עמה לאחר זמן הכתוב בגט. ואפי' אם תימצי לומר להחמיר אם נתייחד עמה, בלא נתייחד עמה מאי. ולא דמי לההוא (דע"ב) [דפ"ב] דגיטין [י"ח ע"א], דגרסי' התם, גיטין הבאין ממדינות הים דמיכתבו בניסן וכו'. וגם לההוא [שם] דהמשליש גט לאשתו וכו'. וקצת נראין הדברים דלמאן דאמר משום בת אחותו ליכא למיחש, דאיחור הזמן חובתה. אבל למאן דאמר משום פירי רפיא בידי. ונ"ל דהילכתא כר' יוחנן, ולדידיה היה כשר. ודעתך הנקייה הודיעני לשלום. אבי העזרי.
תשובת הרב ר' דוד לאבי העזרי. לדברי הרב, מי ערב לבו לקרב. עשות קרב, ידיו רב. משקה (כשרב) [בשרב] מלחלח (מרב) [חרב]. אמרו יערב, מנופת צופים, ומדבש זיפים. לו צופים, ויחלו כל זרזיפים. בידו ארוכים מקל ורצועה בגדותיו קציעה, מתוק מקציעה. יודע הציעה של משנה (ומקצועה) [ומקציעה] בלא (דיעה) [זיעה]. תרום לך שעה, (ויאר) [והאר] פניך וניושעה. אשר שאל אדוני על גט שיש בו מחק להחמיר, ובתוספתא דגיטין תניא, גט שיש בו מחק או תלוי מגופו. אמת, כדבריו כן הוא, וכן כתוב בסדורי גיטין, ואם עשו בו מחק פסול, מה שאין כן בשאר שטרות. וטעו, כי יש חלוק בין מחק למחק. כי ודאי מחק או תלוי, כי סבור הסופר לכתוב כראוי. וטעה והשמיט תיבה או שתים, וכשנזכר תלה ביני חטי או יתר ואח"כ מחק, וכתב על המחק אפי' מגופו של גט, כגון הרי את מותרת וכיוצא בו, והחזירו למטה וקיימו כהוגן כראוי, כשר. בין בשטרות בין בגיטין, כדתניא לעניין גיטין בתוספתא, כמו שכתבתי. (כי) [וכן] נמי תניא לעניין שטרות בתוספתא דבבא בתרא פ' בתרא [ה"ה], שטר שיש בו מחק וכו'. וקיום (הגט) [שטרות] ידוע הכשרו, כדאמרי' בגט פשוט [קס"א ע"ב]. אבל אם נכתב בגט פסול מדעת, כגון דא... ודומה לו, אפי' לאחר התורף כרבא [פ"ד ע"ב] דקיימא לן כוותיה, אע"פ שחזר ומחקו פסול, שהרי אדעתא דפסול נכתב ושוויה חספא, ושוב לא יחזור להכשירו. ודמי לביטול גט דהשולח [ל"ב ע"ב], (ואינו) [דאינו] חוזר ומגרש [בו]. ותדע שכן הוא דכשנכתב אדעתא דפסול אין לו תקנה, כדאמרינן [פ"ד ע"ב], לפני התורף אפי' בעל פה פסול, אע"ג דנכתב כל הגט בהכשר, הואיל וכתבי' (אתנאי) [אדעתא] דעל פה פסול. ונראה דמשום גזירת מחק כי האי החמירו בכל המחקין כולן, מיהו בדיעבד כשר.
ושכתב אדוני על הגט שנכתב בא' בניסן, ואיחרוהו לזמן מרובה וסתמו בא' באייר, ומסר לה הגט בא' בניסן מיד כשנכתב בפני עדים, אם דינו כשטרי חוב המאוחרין וכו'. סתמת דברים. והדבר צריך ביאור היטב לגלגל באופני אופנים ובכמה פנים פונים. שאם רצון הבעל לגרשה בשעת נתינת הגט, דהיינו בא' בניסן, וסבור שכן כתוב הזמן בו ביום, מאין יהא כשר. לשטרי חוב המאוחרים לא דמי כלל, דהתם יודע זמן השטר ומחל שיעבודו עד שעת הזמן ומרצונו, והרשות בידו למחול, וכאן שאין יודע נמצא שטעה. ועוד, גט בקפידא דבעל תלה רחמנא כדפי', ואיך יחול הגט מיד בשעת נתינתו [ו]הוא (ו)אינו יודע. אי נמי יודע זמנו של גט ומכל מקום רצונו שיחול הגט מיד, הא נמי לא איפשר. דכי מדמית ליה נמי לשטרי חוב המאוחרין דתרוייהו ידעי זמנו של שטר, מלוה גופיה ידע דלא מהני ליה שטרא עד שעת זמנו ועל מנת כן הוא עושה. גבי גט נמי לא מהני גיטא עד שעת זמנו, ועל מנת כן אינו עושה הבעל, והיכי מתגרשת בהכי. ואי נמי רצון הבעל שלא תתגרש עד זמן הכתוב בגט, דאדעתא דהכי יהיב לה, דהוי כשטרי חוב המאוחרין דלא גבי מלקוחות עד זמן כתיבת השטר, ליכא למימר הכי. דנהי דקיימא לן כר' יוחנן דאמר משום בת אחותו והכא ליכא למיחש הכי, ומ"מ מי לא מודי ר' יוחנן דאי איכא למיחש משום פירי דחיישינן. וכי ליכא זמן בגט כלל לא חייש ר' יוחנן לפירי, דקסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה, ואם יאחרו אצלו ולא יתנו לה עד זמן מרובה לאחר שנכתב יאכל פירות כל אותו הזמן, מדינא קאכיל עד שעת נתינה, ובשעת נתינה איכא סהדי דמפקו לקלא ולא ייכול טפי. אבל הכא הא איכא זמן ומאוחר (אי) [עד] שעת נתינה חשיב מיד כשמוסרו לה, ואין לו מן הדין עוד פירות, ואיכא למיחש דלמא שמיט ואכיל עד זמנו של גט. וכי תימא הא איכא סהדי בנתינתה, מה אם ילכו להם, יאכל הלה (והרי) [וחדי], דקא מסייעיא ליה שטרא. ודמי לשטרי מקח וממכר, דאמרי' בגט פשוט [קע"א ע"ב] דמאוחרין פסולין. וא"ת לעולם הגט כשר, ומזמן איחורו, ושעת נתינה לא הוי שעה שיחול הגט, דהיינו זמן איחורו א' באייר, ואשתכח דאי נמי אכיל פירי עד אותו הזמן דבדין קאכיל פירי, מיהו איכא למיחש שמא פייס, כדפרכינן בכמה דוכתי בגיטין [כ"ט ע"ב], ואיצטריך לשנויי כדמשני. ואפ"ה דלכאורה משמע דגט מאוחר כשר מדר' חנניא בן גמליאל בגט פשוט [ק"ס ע"א], דאמר, מקושר שכתב עדיו מתוכו כשר, שיכול לעשותו פשוט, וכי עביד ליה פשוט ממילא מאוחר הוא, דהא כל מקושר מאחרינן לזימניה כדאמר התם [קס"ד ע"ב], ועיקר' דמקושר בגט מאוחר, דהא תיקנוהו משום כהני. כי מעיינת ביה לאו בגט מיירי, מדפריך בגמ' [שם], השיב ר' לדברי ר' חנניא בן גמליאל, והלא אינו דומה וכו', זימניה דיזיף מיניה זוזי וכו', אין כותבין שובר. וכל הא לא שייך למימר בגיטא אלא בשטרא. ותשבע ימים בנעימים, וכימי שמיך שלומיך. דוד בר קלונימוס.
<h2>דף עט:</h2>
שאילה זו שאלתי אני, אבי העזרי, מה"ר דוד. יודיעני מורי על גט שיש בו מחק נהגו להחמיר. ובתוספתא [פ"ז ה"ז] תניא, גט שיש בו מחק או תלוי, מגופו פסול, שלא מגופו כשר. אם החזירו למטה אפילו מגופו כשר. וסבור אני פי', דבר שתלוי בו גופו של גט. ותנן בהמגרש [פ"ב ע"א], אם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול. וטעמא, משום דעל תנאי נכתב ושוב חזר, ומפליג התם בגמ', הא אם מחמת טעות נכתב אין נפסל, רק שיחזיר למטה, ודין (קאמי') [קיומיה]. ויודיעני מורי, גט שנכתב בא' בניסן, ואיחרוהו לזמן וכתבוהו א' באייר, ומסר לה [ב]א' בניסן הגט מיד כשנכתב בפני עדים, אם דינו כשטרי חוב המאוחרין כשירין [ב"מ י"ז ע"א]. וא"כ הוא מיתרץ לן שפיר קשיא דמקשו רבוותא דרבא אדרבא, מכתבו גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה. ולא דמי נמי לגט ישן [ע"ט ע"ב], דהתם מתייחד עמה לאחר זמן הכתוב בגט. ואפי' אם תימצי לומר להחמיר אם נתייחד עמה, בלא נתייחד עמה מאי. ולא דמי לההוא (דע"ב) [דפ"ב] דגיטין [י"ח ע"א], דגרסי' התם, גיטין הבאין ממדינות הים דמיכתבו בניסן וכו'. וגם לההוא [שם] דהמשליש גט לאשתו וכו'. וקצת נראין הדברים דלמאן דאמר משום בת אחותו ליכא למיחש, דאיחור הזמן חובתה. אבל למאן דאמר משום פירי רפיא בידי. ונ"ל דהילכתא כר' יוחנן, ולדידיה היה כשר. ודעתך הנקייה הודיעני לשלום. אבי העזרי.
תשובת הרב ר' דוד לאבי העזרי. לדברי הרב, מי ערב לבו לקרב. עשות קרב, ידיו רב. משקה (כשרב) [בשרב] מלחלח (מרב) [חרב]. אמרו יערב, מנופת צופים, ומדבש זיפים. לו צופים, ויחלו כל זרזיפים. בידו ארוכים מקל ורצועה בגדותיו קציעה, מתוק מקציעה. יודע הציעה של משנה (ומקצועה) [ומקציעה] בלא (דיעה) [זיעה]. תרום לך שעה, (ויאר) [והאר] פניך וניושעה. אשר שאל אדוני על גט שיש בו מחק להחמיר, ובתוספתא דגיטין תניא, גט שיש בו מחק או תלוי מגופו. אמת, כדבריו כן הוא, וכן כתוב בסדורי גיטין, ואם עשו בו מחק פסול, מה שאין כן בשאר שטרות. וטעו, כי יש חלוק בין מחק למחק. כי ודאי מחק או תלוי, כי סבור הסופר לכתוב כראוי. וטעה והשמיט תיבה או שתים, וכשנזכר תלה ביני חטי או יתר ואח"כ מחק, וכתב על המחק אפי' מגופו של גט, כגון הרי את מותרת וכיוצא בו, והחזירו למטה וקיימו כהוגן כראוי, כשר. בין בשטרות בין בגיטין, כדתניא לעניין גיטין בתוספתא, כמו שכתבתי. (כי) [וכן] נמי תניא לעניין שטרות בתוספתא דבבא בתרא פ' בתרא [ה"ה], שטר שיש בו מחק וכו'. וקיום (הגט) [שטרות] ידוע הכשרו, כדאמרי' בגט פשוט [קס"א ע"ב]. אבל אם נכתב בגט פסול מדעת, כגון דא... ודומה לו, אפי' לאחר התורף כרבא [פ"ד ע"ב] דקיימא לן כוותיה, אע"פ שחזר ומחקו פסול, שהרי אדעתא דפסול נכתב ושוויה חספא, ושוב לא יחזור להכשירו. ודמי לביטול גט דהשולח [ל"ב ע"ב], (ואינו) [דאינו] חוזר ומגרש [בו]. ותדע שכן הוא דכשנכתב אדעתא דפסול אין לו תקנה, כדאמרינן [פ"ד ע"ב], לפני התורף אפי' בעל פה פסול, אע"ג דנכתב כל הגט בהכשר, הואיל וכתבי' (אתנאי) [אדעתא] דעל פה פסול. ונראה דמשום גזירת מחק כי האי החמירו בכל המחקין כולן, מיהו בדיעבד כשר.
ושכתב אדוני על הגט שנכתב בא' בניסן, ואיחרוהו לזמן מרובה וסתמו בא' באייר, ומסר לה הגט בא' בניסן מיד כשנכתב בפני עדים, אם דינו כשטרי חוב המאוחרין וכו'. סתמת דברים. והדבר צריך ביאור היטב לגלגל באופני אופנים ובכמה פנים פונים. שאם רצון הבעל לגרשה בשעת נתינת הגט, דהיינו בא' בניסן, וסבור שכן כתוב הזמן בו ביום, מאין יהא כשר. לשטרי חוב המאוחרים לא דמי כלל, דהתם יודע זמן השטר ומחל שיעבודו עד שעת הזמן ומרצונו, והרשות בידו למחול, וכאן שאין יודע נמצא שטעה. ועוד, גט בקפידא דבעל תלה רחמנא כדפי', ואיך יחול הגט מיד בשעת נתינתו [ו]הוא (ו)אינו יודע. אי נמי יודע זמנו של גט ומכל מקום רצונו שיחול הגט מיד, הא נמי לא איפשר. דכי מדמית ליה נמי לשטרי חוב המאוחרין דתרוייהו ידעי זמנו של שטר, מלוה גופיה ידע דלא מהני ליה שטרא עד שעת זמנו ועל מנת כן הוא עושה. גבי גט נמי לא מהני גיטא עד שעת זמנו, ועל מנת כן אינו עושה הבעל, והיכי מתגרשת בהכי. ואי נמי רצון הבעל שלא תתגרש עד זמן הכתוב בגט, דאדעתא דהכי יהיב לה, דהוי כשטרי חוב המאוחרין דלא גבי מלקוחות עד זמן כתיבת השטר, ליכא למימר הכי. דנהי דקיימא לן כר' יוחנן דאמר משום בת אחותו והכא ליכא למיחש הכי, ומ"מ מי לא מודי ר' יוחנן דאי איכא למיחש משום פירי דחיישינן. וכי ליכא זמן בגט כלל לא חייש ר' יוחנן לפירי, דקסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה, ואם יאחרו אצלו ולא יתנו לה עד זמן מרובה לאחר שנכתב יאכל פירות כל אותו הזמן, מדינא קאכיל עד שעת נתינה, ובשעת נתינה איכא סהדי דמפקו לקלא ולא ייכול טפי. אבל הכא הא איכא זמן ומאוחר (אי) [עד] שעת נתינה חשיב מיד כשמוסרו לה, ואין לו מן הדין עוד פירות, ואיכא למיחש דלמא שמיט ואכיל עד זמנו של גט. וכי תימא הא איכא סהדי בנתינתה, מה אם ילכו להם, יאכל הלה (והרי) [וחדי], דקא מסייעיא ליה שטרא. ודמי לשטרי מקח וממכר, דאמרי' בגט פשוט [קע"א ע"ב] דמאוחרין פסולין. וא"ת לעולם הגט כשר, ומזמן איחורו, ושעת נתינה לא הוי שעה שיחול הגט, דהיינו זמן איחורו א' באייר, ואשתכח דאי נמי אכיל פירי עד אותו הזמן דבדין קאכיל פירי, מיהו איכא למיחש שמא פייס, כדפרכינן בכמה דוכתי בגיטין [כ"ט ע"ב], ואיצטריך לשנויי כדמשני. ואפ"ה דלכאורה משמע דגט מאוחר כשר מדר' חנניא בן גמליאל בגט פשוט [ק"ס ע"א], דאמר, מקושר שכתב עדיו מתוכו כשר, שיכול לעשותו פשוט, וכי עביד ליה פשוט ממילא מאוחר הוא, דהא כל מקושר מאחרינן לזימניה כדאמר התם [קס"ד ע"ב], ועיקר' דמקושר בגט מאוחר, דהא תיקנוהו משום כהני. כי מעיינת ביה לאו בגט מיירי, מדפריך בגמ' [שם], השיב ר' לדברי ר' חנניא בן גמליאל, והלא אינו דומה וכו', זימניה דיזיף מיניה זוזי וכו', אין כותבין שובר. וכל הא לא שייך למימר בגיטא אלא בשטרא. ותשבע ימים בנעימים, וכימי שמיך שלומיך. דוד בר קלונימוס.
<h2>דף פד:</h2>
שאילה זו שאלתי אני, אבי העזרי, מה"ר דוד. יודיעני מורי על גט שיש בו מחק נהגו להחמיר. ובתוספתא [פ"ז ה"ז] תניא, גט שיש בו מחק או תלוי, מגופו פסול, שלא מגופו כשר. אם החזירו למטה אפילו מגופו כשר. וסבור אני פי', דבר שתלוי בו גופו של גט. ותנן בהמגרש [פ"ב ע"א], אם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול. וטעמא, משום דעל תנאי נכתב ושוב חזר, ומפליג התם בגמ', הא אם מחמת טעות נכתב אין נפסל, רק שיחזיר למטה, ודין (קאמי') [קיומיה]. ויודיעני מורי, גט שנכתב בא' בניסן, ואיחרוהו לזמן וכתבוהו א' באייר, ומסר לה [ב]א' בניסן הגט מיד כשנכתב בפני עדים, אם דינו כשטרי חוב המאוחרין כשירין [ב"מ י"ז ע"א]. וא"כ הוא מיתרץ לן שפיר קשיא דמקשו רבוותא דרבא אדרבא, מכתבו גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה. ולא דמי נמי לגט ישן [ע"ט ע"ב], דהתם מתייחד עמה לאחר זמן הכתוב בגט. ואפי' אם תימצי לומר להחמיר אם נתייחד עמה, בלא נתייחד עמה מאי. ולא דמי לההוא (דע"ב) [דפ"ב] דגיטין [י"ח ע"א], דגרסי' התם, גיטין הבאין ממדינות הים דמיכתבו בניסן וכו'. וגם לההוא [שם] דהמשליש גט לאשתו וכו'. וקצת נראין הדברים דלמאן דאמר משום בת אחותו ליכא למיחש, דאיחור הזמן חובתה. אבל למאן דאמר משום פירי רפיא בידי. ונ"ל דהילכתא כר' יוחנן, ולדידיה היה כשר. ודעתך הנקייה הודיעני לשלום. אבי העזרי.
תשובת הרב ר' דוד לאבי העזרי. לדברי הרב, מי ערב לבו לקרב. עשות קרב, ידיו רב. משקה (כשרב) [בשרב] מלחלח (מרב) [חרב]. אמרו יערב, מנופת צופים, ומדבש זיפים. לו צופים, ויחלו כל זרזיפים. בידו ארוכים מקל ורצועה בגדותיו קציעה, מתוק מקציעה. יודע הציעה של משנה (ומקצועה) [ומקציעה] בלא (דיעה) [זיעה]. תרום לך שעה, (ויאר) [והאר] פניך וניושעה. אשר שאל אדוני על גט שיש בו מחק להחמיר, ובתוספתא דגיטין תניא, גט שיש בו מחק או תלוי מגופו. אמת, כדבריו כן הוא, וכן כתוב בסדורי גיטין, ואם עשו בו מחק פסול, מה שאין כן בשאר שטרות. וטעו, כי יש חלוק בין מחק למחק. כי ודאי מחק או תלוי, כי סבור הסופר לכתוב כראוי. וטעה והשמיט תיבה או שתים, וכשנזכר תלה ביני חטי או יתר ואח"כ מחק, וכתב על המחק אפי' מגופו של גט, כגון הרי את מותרת וכיוצא בו, והחזירו למטה וקיימו כהוגן כראוי, כשר. בין בשטרות בין בגיטין, כדתניא לעניין גיטין בתוספתא, כמו שכתבתי. (כי) [וכן] נמי תניא לעניין שטרות בתוספתא דבבא בתרא פ' בתרא [ה"ה], שטר שיש בו מחק וכו'. וקיום (הגט) [שטרות] ידוע הכשרו, כדאמרי' בגט פשוט [קס"א ע"ב]. אבל אם נכתב בגט פסול מדעת, כגון דא... ודומה לו, אפי' לאחר התורף כרבא [פ"ד ע"ב] דקיימא לן כוותיה, אע"פ שחזר ומחקו פסול, שהרי אדעתא דפסול נכתב ושוויה חספא, ושוב לא יחזור להכשירו. ודמי לביטול גט דהשולח [ל"ב ע"ב], (ואינו) [דאינו] חוזר ומגרש [בו]. ותדע שכן הוא דכשנכתב אדעתא דפסול אין לו תקנה, כדאמרינן [פ"ד ע"ב], לפני התורף אפי' בעל פה פסול, אע"ג דנכתב כל הגט בהכשר, הואיל וכתבי' (אתנאי) [אדעתא] דעל פה פסול. ונראה דמשום גזירת מחק כי האי החמירו בכל המחקין כולן, מיהו בדיעבד כשר.
ושכתב אדוני על הגט שנכתב בא' בניסן, ואיחרוהו לזמן מרובה וסתמו בא' באייר, ומסר לה הגט בא' בניסן מיד כשנכתב בפני עדים, אם דינו כשטרי חוב המאוחרין וכו'. סתמת דברים. והדבר צריך ביאור היטב לגלגל באופני אופנים ובכמה פנים פונים. שאם רצון הבעל לגרשה בשעת נתינת הגט, דהיינו בא' בניסן, וסבור שכן כתוב הזמן בו ביום, מאין יהא כשר. לשטרי חוב המאוחרים לא דמי כלל, דהתם יודע זמן השטר ומחל שיעבודו עד שעת הזמן ומרצונו, והרשות בידו למחול, וכאן שאין יודע נמצא שטעה. ועוד, גט בקפידא דבעל תלה רחמנא כדפי', ואיך יחול הגט מיד בשעת נתינתו [ו]הוא (ו)אינו יודע. אי נמי יודע זמנו של גט ומכל מקום רצונו שיחול הגט מיד, הא נמי לא איפשר. דכי מדמית ליה נמי לשטרי חוב המאוחרין דתרוייהו ידעי זמנו של שטר, מלוה גופיה ידע דלא מהני ליה שטרא עד שעת זמנו ועל מנת כן הוא עושה. גבי גט נמי לא מהני גיטא עד שעת זמנו, ועל מנת כן אינו עושה הבעל, והיכי מתגרשת בהכי. ואי נמי רצון הבעל שלא תתגרש עד זמן הכתוב בגט, דאדעתא דהכי יהיב לה, דהוי כשטרי חוב המאוחרין דלא גבי מלקוחות עד זמן כתיבת השטר, ליכא למימר הכי. דנהי דקיימא לן כר' יוחנן דאמר משום בת אחותו והכא ליכא למיחש הכי, ומ"מ מי לא מודי ר' יוחנן דאי איכא למיחש משום פירי דחיישינן. וכי ליכא זמן בגט כלל לא חייש ר' יוחנן לפירי, דקסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה, ואם יאחרו אצלו ולא יתנו לה עד זמן מרובה לאחר שנכתב יאכל פירות כל אותו הזמן, מדינא קאכיל עד שעת נתינה, ובשעת נתינה איכא סהדי דמפקו לקלא ולא ייכול טפי. אבל הכא הא איכא זמן ומאוחר (אי) [עד] שעת נתינה חשיב מיד כשמוסרו לה, ואין לו מן הדין עוד פירות, ואיכא למיחש דלמא שמיט ואכיל עד זמנו של גט. וכי תימא הא איכא סהדי בנתינתה, מה אם ילכו להם, יאכל הלה (והרי) [וחדי], דקא מסייעיא ליה שטרא. ודמי לשטרי מקח וממכר, דאמרי' בגט פשוט [קע"א ע"ב] דמאוחרין פסולין. וא"ת לעולם הגט כשר, ומזמן איחורו, ושעת נתינה לא הוי שעה שיחול הגט, דהיינו זמן איחורו א' באייר, ואשתכח דאי נמי אכיל פירי עד אותו הזמן דבדין קאכיל פירי, מיהו איכא למיחש שמא פייס, כדפרכינן בכמה דוכתי בגיטין [כ"ט ע"ב], ואיצטריך לשנויי כדמשני. ואפ"ה דלכאורה משמע דגט מאוחר כשר מדר' חנניא בן גמליאל בגט פשוט [ק"ס ע"א], דאמר, מקושר שכתב עדיו מתוכו כשר, שיכול לעשותו פשוט, וכי עביד ליה פשוט ממילא מאוחר הוא, דהא כל מקושר מאחרינן לזימניה כדאמר התם [קס"ד ע"ב], ועיקר' דמקושר בגט מאוחר, דהא תיקנוהו משום כהני. כי מעיינת ביה לאו בגט מיירי, מדפריך בגמ' [שם], השיב ר' לדברי ר' חנניא בן גמליאל, והלא אינו דומה וכו', זימניה דיזיף מיניה זוזי וכו', אין כותבין שובר. וכל הא לא שייך למימר בגיטא אלא בשטרא. ותשבע ימים בנעימים, וכימי שמיך שלומיך. דוד בר קלונימוס.
